השנים בתיכון

2001 - 1998

את שלוש השנים האחרונות שלו בבית-הספר עשה יוחאי בקמפוס בית-בירם של בית-הספר הריאלי על הר-הכרמל בחיפה. במקביל ללימודיו בתיכון למד יוחאי בשנים אלה גם באוניברסיטה הפתוחה, לקראת קבלת תואר ראשון בכלכלה וניהול. בתקופת הלימודים שלו בתיכון, יוחאי פיתח דרך משלו להתמודד עם כעסים ותיסכולים, שהתקשה להסביר אותם לעצמו ולאחרים. הוא נהג לשחרר את כעסיו בכתיבה שנונה, שאת רובה שמר לעצמו. רק בכתה יב ובצבא הוא שיתף את חבריו בכתיבתו זו. היצירות של יוחאי בשלושת שנות הלימוד האחרונות שלו מחולקות כאן לאלה המתיחסות ללימודים שלו בבית-הספר ולאלה שמקור השראתן היה באוניברסיטה. גם בתיכון המשיך יוחאי לדבר ולכתוב במילים המומצאות שלו, שבהן בלטה המילה הערבית "פורארה"  (סביבון) שעכשיו הוא ניסה להגדיר אותה באופן פורמלי. הוא גם שזר אותה באהבתו משכבר הימים - "ציור קומיקס וחידות". כנראה שמהמילה פורארה צמחה הדמות "פורובוט". בהמשך כתב יוחאי הגדרה מתמטית פורמלית ל- "פורובוטיקה". יוחאי לא היה מסוגל לנבל את פיו. ואם בכל זאת גבר עליו הייצר הוא עקף את ההגבלה העצמית הזו על-ידי שהמציא גידופים משלו;"בן-מירי", למשל. את שיעורי הספרות והעברית (לשון) יוחאי לא אהב אבל, מגיל צעיר היה לו אוצר מילים עשיר, והוא מאד נהנה לחבר משחקי מילים וניסוחים. אחת הדוגמאות לתחביב הזה הוא "חיבור קצר" שנכתב שש פעמים, ובכל פעם הוא נכתב, כביכול, על-ידי מישהו בעל מנת משכל נמוכה יותר. פעם יוחאי הציב לעצמו אתגר - לכתוב "משפט שכל מילותיו מתחילות באותה האות". ופעם אחרת שילב את אהבתו לחתולים ולצבים במשחקי המילים: "בא עם חצב מאת דוקטור צב". הסיפור שכתב יוחאי בשם "הצב" מלמד, אולי, מדוע הוא כל-כך זיהה את עצמו עם צבים וחתולים. כאמור, יוחאי לא אהב , בלשון המעטה , את שיעורי הספרות. אולי משום שדימויים לא דיברו אליו, ואפילו הביכו אותו. לגביו לכל מילה אפשר ליחס רק את מובנה המילולי, וכל נסיון אחר הוא לא הגיוני ואף מגוחך. כזה היה גם יחסו לשירי יהודה עמיחי, שאותם נאלץ לקרוא במסגרת שיעורי הספרות. בצעד של התגוננות הוא חיבר את שירי "יהודה עמיחרטה". את דעתו על הספר של א.ב. יהושע, "המאהב" הביע יוחאי בפרודיה שבה הוא שילב את החוויות שלו משיעורי הנהיגה, וקרא לה בשם פרק אופייני ב'המאהב' . על היחס שהיה ליוחאי לשיעורי הלשון אפשר ללמוד מחיבור בשם: עוד שטויות עברית של יוחאי. אחד משני המקצועות הראשיים של יוחאי בתיכון היה "לימודי המחשב". במסגרת זו הוא גם למד לתכנת בשפת "פרולוג", שלה הוא כל-כך בז. ושוב, את הבוז ל"פרולוג" הוא הפגין על-ידי כתיבה- הפרולוג. אחד המושגים שלהם התוודא יוחאי בשעור מחשבים היה "הרקורסיה". הוא הציג את המושג הזה באמצעות קומיק, שבו חוזרת המנטרה "אה, הנה צב", הידועה לרוב האנשים שהכירו את יוחאי בשנותיו האחרונות. בעת לימודיו בתיכון סיגל לעצמו יוחאי מנהג חדש, שנקט בו גם באוניברסיטה הפתוחה. בזמן כתיבת מבחנים או עבודות הוא שילב הערות היתוליות למורים ולעצמו. לדוגמא: "מספר מבחנים". בבמהלך הלימודים שלו בכיתה יב, יוחאי התכונן למבחן הנהיגה. השיעורים מאד ריגשו אותו והוא רשם את חוויותיו מהם בצורת הפרודיה על ספרו של א. ב. יהושע (לעיל), ובצורה של "משחק היתולי". בשנים האחרונות שלו בבית הספר, יוחאי גילה טכניקה חדשה של כתיבה. כאשר קוראים בכל עמוד רק את השורות הבלתי זוגיות, מתקבל תוכן הנוגד את התוכן של הדף הנקרא כולו ברציפות. היצירה הראשונה של יוחאי במתכונת זו התבססה על מחזה בשם "An Inspector Calls" שאותו למד בשיעור אנגלית. יוחאי אהב הומור. היה לו זיכרון נדיר לבדיחות, שתמיד ידע לשזור אותן בנסיבות המתאימות. לאחר צפיה בסרט הקומי "The Stupids" הוא תרגם את השיר "סבא של עצמי" מתוך הסרט, שממנו יוחאי כל-כך התלהב. באותה המידה שיוחאי אהב הומור, הוא שנא שקר, וחוסר הגיון. אין פלא שהוא סלד ממש מפרסומות. וכרגיל, את מחאתו הוא תרגם לכתיבה היתולית, כדוגמת "המודעה" הבאה.